1שלא לרחם על עני בדין - שלא יחמל הדין על החלש והדל בשעת הדין, אלא שידין דינו לאמתו, לא על צד החמלה עליו, אבל ישוה בין העשיר והדל, להכריחו לפרע מה שהוא חיב, שנאמר (שמות כג ג) ודל לא תהדר בריבו. ונכפל זה הענין במקום אחר, שנאמר (ויקרא יט טו) לא תשא פני דל. ולשון ספרא (שם) שלא תאמר עני הוא זה, ואני והעשיר חיבים לפרנסו, אזכנו ונמצא מתפרנס בנקיות, תלמוד לומר לא תשא פני דל.
To not have mercy upon a poor person in his case: To not have pity in judgment upon the weak and impoverished at the time of the judgment, but rather one must judge the case truthfully. [It should not be] from the angle of pity upon him, but rather [the judge] must treat [all] the same — whether he is rich or impoverished — to force him to pay what he is obligated; as it is stated (Exodus 23:3), “And you shall not favor an impoverished man in his dispute.” And this matter is repeated in another place (Leviticus 19:15), “do not lift up the face of the impoverished.” And the language of Sifra, Kedoshim, Chapter 4:2 is “Do not say, ‘He is a poor man and since I and this rich man are obliged to sustain him, I shall vindicate him in judgment, so that he can support himself honorably.’ [Hence,] we learn to say, ‘do not lift up the face of the impoverished.’”
2ושרש המצוה ידוע, שהשכל מעיד בהשוית הדין, שדבר ראוי וכשר הוא.
And the root of this commandment is well-known, as the intellect testifies to equitability in judgment — since it is a fit and proper thing.
3ונוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים. והעובר עליה והשוה הדין לחמלתו על הדל, עבר על מצות מלך, ואין בה מלקות, שאין בה מעשה.
And [it] is practiced in every place and at all times by males. And one who transgresses it and [tips] the judgment in pity of the impoverished has violated the commandment of [the] King. But there are no lashes for it, since there is no act [involved] with it.
Hebrew: the classic text (Torat Emet transcription). English: Rabbi Francis Nataf, Sefaria 2018 (CC0). Via Sefaria. Learning for halacha? Please ask your Rav. All the library · Jer’s Torah Page