1בו תבאר עצה נפלאה להנצל מלשון הרע ומשאר העונות שבין אדם לחברו ומשל נמרץ על זה.
In this chapter there will be given wondrous counsel for rescuing oneself from lashon hara and from other sins between a man and his neighbor; a telling analogy for this.
2ועתה נסים את הספר במה שפתחנו, בפסוק (תהילים ל"ד י"ג): "מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב" וגו'. בהקדם מה שבארתי הפסוק (תהילים ק"מ י"כ): "איש לשון בל יכון בארץ, איש חמס רע יצודנו למדחפת". ונקדים לזה הקדמה כוללת לזה הספר. ואען ואמר: כללו של דבר: מי שרוצה לשמר פיו ולשונו באמת, שלא יבוא לידי מחלקת ולשון הרע וקללות והלבנת פנים, יקנה לנפשו בכסף מלא המדה של סבלנות להעביר על מדותיו בכל ענין, והינו שיסכים בעצמו, שמדה הקדושה הזו, יוציא עליה בכל שנה בערך ארבעה וחמשה רבל כסף, ובאדם עשיר, יותר מזה, כמו ההסבר שיבוא על זה.
And now, let us conclude the book as we began, with the verse (Psalms 34:13): "Who is the man who desires life, who loves days to see good?", by introducing my explanation of the verse (Psalms 140:12): "The man of the tongue will not be established on the earth. The man of violence — evil will hunt him to his downfall." We shall preface this by a general introduction to this work. In sum, one who truly wishes to guard his mouth and his tongue, in order not to come to machloketh [contention] and lashon hara and cursing and "whitening of the face" will acquire for himself with full payment the trait of patience, to "overlook his traits" in all regards. That is, to acquiesce within himself that for this holy trait he will expend every year about four or five silver rubles. And, for a richer man, a larger sum, as will be explained.
3ונבאר את דברינו, כי על פי רב בא אסור מחלקת ולשון הרע ורכילות על ידי דבר קטן, שנדמה לו ברעיוניו, שפלוני נגע לו בזה, והוא מעמיד את הדבר על קו הדין, שלא להעביר על מדותיו ולותר כלל, וממילא בא על ידי זה לידי הקפדה ומריבה וכו', אבל אם יסכים בדעתו תמיד, (דהינו קדם שבא הנסיון לידו) שלמדה זו של מעביר על מדותיו, (שהיא עצמה מדה של שמירת הלשון כמו שכתוב בפנים הספר) צריך להוציא מעט מעות בכל שנה כמו על שאר כל המצות, ממילא לא יקפיד כלל. הגע עצמך כמו במצוה אחרת, כגון מצות ציצית, אם היה בזמננו תכלת, וכן אתרוג וכדומה, אם לא היה אפשר להשיג, אם לא שיוציא על זה ארבעה וחמשה רבל כסף, (אפלו אם איננו עשיר, ובעשיר ביותר מזה), בודאי אין חשוד אדם מישראל, שישבת מלקים המצוה מחמת זה, אם לא מי שאין לו כלל, חס ושלום.
We shall explain our words: For the most part, the issur of machloketh and lashan hara and rechiluth comes about through a small thing which makes one think that Ploni has offended him, and he follows "the line of din," not to overlook his traits and yield at all. And, as a matter of course, this leads to agitation and contention. But if he resolved always (that is, before the provocation occurred) that for this trait of "overlooking one's traits" (which is itself a trait of guarding one's tongue, as I have written above) he must expend some money every year, as for all of the other mitzvoth, he would not take offense at all! Think of some other mitzvah, such as that of tzitzith (if we had tcheleth [the blue string[ in our time), or if it were impossible to obtain an ethrog or the like in our time unless one spent four or five silver rubles on it (even if he were not wealthy; and if he were, even more than that), certainly no man in Israel would be suspected of foregoing the mitzvah because of this unless he had nothing at all, G-d forbid.
4כן בענין זה יתנהג במדת מעביר על מדותיו, ובזה ינצל מכמה עונות עצומים, ואף שאינה מצות עשה, כי אם מדה טובה בעלמא, הלא ידוע הוא, שלפי קטנות שכלנו קשה מאד לאדם לידע את דין התורה בברור באיזה מקום שמתר להקפיד על חברו ולריב אתו, כי פעמים רבות נדמה לו ברעיוניו באיזה סברא ודמיון בעלמא, שפלוני נגע לו, כי אין אנו מדברים ברשיעי במקום שפלוני יגנב ממש מעות מכיסו, וכהאי גונא. וגם כי אדם קרוב לעצמו, ואין אדם רואה חוב לעצמו. על כן מי שאינו מעביר על מדותיו, עלול תמיד לבוא על ידי זה לידי אסור ממש של גזל ומחלקת ולשון הרע, וכהאי גונא, ובודאי אסורים אלו גדולים מבטול מצות עשה לבד.
So should one act in regard to the trait of overlooking one's traits, and, in doing so, he would be rescued from many severe sins, even though this is not a positive commandment, but only a good trait in general. Is it not known that because of the smallness of our minds it is very difficult for us to know the din of the Torah clearly as to when it is permitted to take offense against one's friend and quarrel with him. For very often it may [only] seem to one that Ploni has offended him in something (for we are not speaking of outright robbers or the like, who would pick our pocket). And also because "a man is close to himself" and "a man does not see a fault in himself," one who does not overlook his traits is always liable to come to the issur itself of theft, machloketh, and lashon hara, and the like; and certainly these issurim are greater than that of foregoing a positive commandment alone.
5וידעתי את טענת היצר שיאמר, דאם כן יצטרך להוציא תמיד ארבעה וחמשה רבל כסף עבור ענינים כאלו, וזה דבר שאי אפשר. על כן אבאר את דברי, כי כאשר יתישב האדם היטב בנפשו על חשבון שבוע אחד, יראה בעצמו שהרבה והרבה מן ההקפדות והמחלקת ולשון הרע וכדומה באו על ידי דברים קטנים, שנדמה לו שפלוני נגע לו בעניניו באיזה זהוב וכדומה, כי אין אנו מדברים בעשירים הגדולים, רק בסתם בני אדם, ועל כן, אם יסכים האדם בדעתו, שצריך להוציא על זו המדה ארבעה וחמשה רבל כסף בכל שנה, ממילא יגרע בודאי על ידי זה בכל שנה על כל פנים אלף תבות של דבורים אסורים, ויש בשוין ארבעה וחמשה רבל כסף, והבא לטהר מסיעין בידו, ויזכה לבסוף למדה הזו בשלמות. (וממילא יבוא על ידי זה גם כן לבסוף למדה הגדולה והיא מדת החסד (והיא תבאר בפרק ז' בעזרת ה')).
And I know the "rebuttal" of the yetzer — that if so, he will constantly have to spend four or five silver rubles for these things; and this is impossible. Therefore, I shall explain myself: If one bethinks himself well of the accounting for one week, he will see himself that many of the offenses and quarrels and [episodes of] lashon hara and the like are over small things, his feeling that Ploni has wronged him over some zahuv [a coin] or the like. For we are not speaking of wealthy persons, but of plain ones. Therefore, if one will resolve within himself to expend for [the cultivation of] this trait four or five silver rubles every year, he will avoid thereby in any event a thousand words of forbidden speech, [the avoidance of] which is well worth four or five silver rubles, and "one who comes to cleanse himself is helped [by Heaven]." And, in the end, he will merit the attainment of this trait in completeness (and, as a result, he will come to the attainment of the great trait of chesed [lovingkindness] (see next chapter)
6אבל אם לא יעשה כן, ויקפיד תמיד על כל דבר קטן, ידע בנפשו, שבודאי יכרח לבוא לבסוף על ידי זה לכמה דבורים אסורים, ועלול מאד לבוא על ידי זה לידי עניות, חס ושלום, וכמו שכתוב לעיל בפרק ו' בשם "ספר הקנה", שעל ידי לשון הרע בא האדם לידי עניות.
But if he does not do this, but always takes offense at every small thing, he must know that he will certainly come in the end to many forbidden things, and that he is very likely to become impoverished thereby, G-d forbid, (as I have written above in the Gate of Remembrance, Chapter VI, in the name of Sefer Hakaneh, that through lashon hara one is reduced to poverty).
7ואסביר דבר זה במשל נמרץ, והוא: אחד היה כילי גדול, ולא נתן מלחמו לדל וקמץ בכמה שנים בכל דבר הוצאה שבביתו, ועל ידי זה קבץ כמה מאות רבל כסף, ובכל עת היה הכילי, הנזכר לעיל, מתבונן האם יש לו עוד לקמץ מאיזה דבר, והסכים בדעתו, שיתחיל לקמץ ולמעט מלחמו אשר הוא אוכל, וכן עשה. והרגיל את נפשו בחדש הראשון לגרע רבע ליטרא מלחמו בכל יום, ועל ידי זה נתוסף לו עוד בכיסו, וישמח על זה שמחה גדולה, כדרכו, ולא הרגיש מחמת זה בחלשת לבו על ידי זה, וכאשר הרגל בזה, התחיל בחדש השלישי לגרע עוד רבע לחם, וברב הימים התחיל להרגיש בחלשת לבו, וילך לרופא. ויאמר לו הרופא: אני מתבונן בך, כי יש לך מחלת הרזון, ואין לי כמעט מזור לזה, אך יש לי סם אחד, ואפשר שתתרפא על ידו, אבל תצטרך להוציא עליו מאתים רבל כסף. וכשמע הקמצן דבר זה, נס מבית הרופא, אבל המחלה התחילה להתחזק עליו יום יום, וירא כי מרה תהיה אחריתו, וילך עוד הפעם אל הרופא, ויתחנן אליו לאמר: תן לי מהרה את הסם שאמרת, ואשלם כרצונך, כי הגיעה נפשי עד שערי מות. ויען הרופא ויאמר אליו: אני צריך לידע את מקור מחלתך, מאין באה לך, כדי לידע איך להכין את הסם לרפואה. ויפן החולה ויאמר אליו: אני מכרח להודות בבשת פנים, כי בעצמי סבבתי לנפשי את הדבר. ויספר לו את כל הנהגתו, שהרעיב את נפשו כמה חדשים. ויען הרופא ויאמר אליו: הוי, איש שוגה ופתי, בסך הכל הרוחת מזה בערך ארבעה וחמשה רבל כסף וסכנת את נפשך, ומי יודע בברור אם הסם יועיל לזה, וביותר מזה, כי אתה מכרח עתה להוציא חמשים פעמים כפל הרוח שלך. כן הדבר ממש בעניננו, מי ששומר את כבודו וכל ג"פ וג"פ (פירוש: מטבע קטנה) מממונו שמירה יתרה, עד שאפלו בחשש ספק ספקא, שנדמה לו שהוא שלו, אין מניח לאחרים לגע בהם, לא ימלט בכל שבוע מלשון הרע ומחלקת על ידי זה, ובלי ספק שיתקבצו לשנה כמה וכמה מאות תבות של אסורי לשון הרע ומחלקת על ידי זה, ועלול מאד, שבבואו ביום הזכרון למשפט לפני ה', ימצא דבשביל זה עונותיו יותר ממצותיו, כי המה ישלימו הרב, ועל ידי זה יצא חיב למיתה בדין של מעלה, כמאמרם (ראש השנה ט"ז:): רשעים גמורים (הינו רבם עונות כפרוש רש"י שם) נכתבין ונחתמין לאלתר למיתה, אך הקדוש ברוך הוא ברב רחמיו פודהו מן המיתה (וכמו דאיתא בתנא דבי אליהו פרק א' ועין במפרש שם) ומחליף את ענש המיתה בענש העניות, ועל ידי זה יורד אחר כך ממצבו.
I shall elucidate this with a telling analogy: There was once a great miser who never shared his bread with the poor, and scrounged for many years with every household expense, whereby he accumulated several hundred rubles of silver. This miser was always contemplating new possibilities of saving, and he finally decided that he would begin to be sparing of the bread that he ate, and so he did. The first month he habituated himself to doing without a quarter of a litre of bread every day. By doing so, his pocket became fuller and he rejoiced greatly in this as was his wont; and he felt no frailty of heart because of this. And, in the third month, when he had become accustomed to this, he began to scrimp on another quarter of bread, until, with the passage of days, he began to feel frail of heart and went to a doctor, who said to him: "You are suffering from emaciation, and there is almost no cure for this; however, I have a certain drug, which may cure you, but it will cost you two hundred silver rubles." When the miser heard this, he fled from the doctor's house. But his condition worsened every day, and he saw that his end would be terrible, so he went again to the doctor, and begged him: "Give me that drug that you spoke about and I will give you whatever you want, for 'my soul is at the gates of death.'" The doctor replied: "I will have to know the source of your disease to know how to prepare the drug." The miser turned to him and said: "I must admit that I myself am the cause of it." And he told him the whole story. The doctor responded: Silly man, all together you have saved about four or five rubles, and you have endangered your life. And who knows for a certainty that this drug will help you! What is more, you must now spend fifty times your profit!"
8והנה כשנחשב היטב סבת רב העונות שגרמו לו כל זה, ימצא שהיה בסך הכל על ידי חמשה או ששה רבל כסף, כי פעם דבר לשון הרע וגם רב עם חברו, על ידי שנדמה לו שפלוני נגע בזהוב שלו, ועמד נגד חברו כעמוד של ברזל בפניו וגם שלא בפניו, עד שהעמיד הענין על שלו, ופעם היה על ידי עשרים ג"פ (ר"ת של גדולים פולין. פירוש: שם מטבע), ואפשר גם עבור פחות מזה, עד שבהתקבצות כלם הרויח על ידי זה לערך חמשה או ששה רבל כסף, ומה נתרבה לו על ידי זה? כמה מאות עונות של דבורים אסורים, (לבד שכמה פעמים נתערב על ידי זה גם העפרוריות של גזל בכיסו, אשר גם בזה כח לכלות אותו ואת נכסיו, כידוע), והיה עבור זה כפסע בינו ובין המות, ולבסוף הכרח לירד ממצבו על ידי זה.
So, exactly, in our instance. One who guards his honor and every cent of his money to such an extent that on the slightest suspicion he will not allow anyone to touch it will not escape every week from lashon hara and machloketh; and beyond a doubt there will accumulate in the course of a year, many hundreds of words of forbidden speech and machloketh because of this. And it is quite possible that when on the Day of Remembrance he comes for judgment before the L-rd, he will find that because of this his sins are more than his mitzvoth, for they will create the majority. And because of this he will emerge liable for death by the din of Heaven, as Chazal have said (Rosh Hashanah 16b): "Absolute evildoers (i.e., those with a majority of sins, according to Rashi) are inscribed and sealed immediately for death." But the Hoy One Blessed be He in His abundant mercies redeems him from death (as we find in Tanna d'bei Eliyahu, Chapter One), and He transmutes the punishment of death to one of poverty, and, as a result, he falls from his status.
9וכן כהאי גונא בעשיר לפי ענינו, שנתוסף לו לשנה על ידי רגזנותו מאה רבל כסף בערך ונפחת לו עבור זה לעת מצא כמה מאות רבל כסף.
Now when we delve into the cause of most of the sins which have led to this, we find it to lie in five or six silver rubles. For he may have once spoken lashon hara against his friend and also quarreled with him, suspecting him of having touched his zahav (money), and had stood up against him like a pillar of iron, both to his face and in his absence until he had proved his point. And sometimes the entire sum in question could have been g.p. (a type of coin) or even less than that, so that in sum he may have profited about five or six silver rubles. And what did he gain by all this? Several hundred sins of forbidden speech (aside from the occasional intermixture of the "dust of theft" in his pocket, which, in itself has the power to finish him and his possessions). And because of this there remained only a step between him and death, so that, in the end, he fell from his ["high"] estate.
10וזהו שאמר הכתוב (תהילים ק"מ י"ב): "איש לשון בל יכון בארץ", פרוש: לא יהיה לו בסיס, וכן להתיצב על מעמדו תמיד, רק שיהיה נדחף מדחי אל דחי, וכאשר מסים בפסוק זה: "יצודנו למדחפת".
And this is the intent of (Psalms 140:12): "The man of the tongue will not be established on the earth." That is, he will have no basis or foundation on which to solidly establish his position, but he will be driven from one state to another, as the verse concludes, "Evil will hunt him to his downfall."
11על כן אל יתנהג האדם כן, כי אם שיעביר על מדותיו בכל הענינים, ויזכה עבור זה להזכר לחיים בבוא יום הזכרון, וגם ישאר על מצבו כמקדם, וגם בודאי יוסיף לו הקדוש ברוך הוא בראש השנה על השפעתו מה שנחסר לו על ידי המדה דמעביר על מדותיו. וזה שאמר הכתוב (תחלים ל"ד י"ג): "מי האיש החפץ חיים, אהב ימים לראות טוב". פרוש: חפץ בשניהם, בחיים ובטוב, "נצר לשונך" וגו'. דאי לאו הכי (דאם לא כן) יכרח שיחסר לו אחד אפלו בעולם הזה על ידי רב העונות, או החיים או הטוב, וכנזכר לעיל, אבל כשינצר לשונו מרע, יזכר לחיים וגם לטוב, כדאיתא במדרש משלי, כשדרך האדם לדבר טוב, גם עליו המלאכים מדברים טוב למעלה.
Therefore, let a man not act in this manner, but let him "overlook his traits" in all matters, and he will thereby merit being remembered for life when the Day of Remembrance arrives and will remain in his former position. And on Rosh Hashanah the Holy One Blessed be He will certainly add to the influence he had lost through the trait of overlooking one's traits. And this is the intent of the verse (Psalms 34:13): "Who is the man who wants life, who loves days to see good?" (That is, he wants both, life and good) "Guard your tongue, etc." For if he does not, he must lose one (even in this world) either life or good, as mentioned above. But if he guards his tongue from evil, he will be remembered for life and also for good, as we find in Midrash Mishlei, that when it is a man's way to speak good, the angels above also speak good of him.
Hebrew: the classic text (Torat Emet transcription, shown without vowels). English: Rabbi Shraga Silverstein (CC-BY). Via Sefaria. Learning for halacha? Please ask your Rav. All the library · Jer’s Torah Page