1שלא יגאל שדה החרם - שלא יגאל שדה החרם, והוא הדין לכל שאר קרקעות ומטלטלין המחרמין שאין להם פדיון, אלא נתנין לכהנים והם עושין בהם כל חפצם, ועל זה נאמר, כל חרם ולא יגאל. ואמרו בספרא (יב ד), לא ימכר לאחר, ולא יגאל לבעלים.
That a dedicated field not be redeemed: That a dedicated field not be redeemed; and the law is the same for all other lands and movable items that are dedicated — they do not have redemption but are rather given to the priests; and [the priests] do with them according to their will. And about this is it stated (Leviticus 27:28), “any dedication [...] shall not be redeemed.” And they said in Sifra, Bechukotai, Chapter 12:4, “‘It shall not be sold’ to another, ‘and it shall not be redeemed’ for its [original] owners.”
2משרשי המצוה. כתוב למעלה (מצוה שנז).
The roots of the commandment are written above (Sefer HaChinukh 357).
3מדיני המצוה. מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (ערכין פ"ו ה"ד), שהמחרים לשמים הקדיש, אבל נפדה הוא בשויו, ויפלו הדמים לבדק הבית, ויצאו הנכסים לחלין, אבל חרמי כהנים אין להם פדיון לעולם, אלא הרי הם לכהנים ולזרעם לעולם. וכהן שזכה בשדה חרמים ומכרו חוזרת לו או לזרעו ביובל, שנאמר לכהן תהיה אחזתו. מלמד ששדה חרמו לו כשדה אחזתו לישראל. ויתר פרטיה וכל ענינה הכל כמו שכתבתי למעלה (מצוה שנז), ומתבאר הכל במסכת ערכין. ואין ספק כי שני לאוין אלו, שהן לא ימכר ולא יגאל", נוהגין היום, וכמו שכתבתי למעלה לדעת הרמב"ם זכרונו לברכה, שהמחרים בזמן הזה קרקע או מטלטלין בחוצה לארץ שנתן לכהנים, ואף על פי שאינו נוהג שדה חרמין בארץ אלא בזמן שהיובל נוהג, כך כתב הרמב"ם זכרונו לברכה בספר הפלאה (שם ח יא יב).
From the laws of the commandment is that which our Rabbis, may their memory be blessed, said (Mishneh Torah, Laws of Appraisals and Devoted Property 6:4) that one who dedicates to the Heavens consecrates [the property], but he [may] redeem it for its worth, such that the value goes to the upkeep of the [Temple] and the property goes out to the non-sacred. But dedications of the priests never have a redemption. Rather behold they belong to the priests and their children forever. And [in the case of] a priest who got the rights for a field of dedication and sold it, it goes back to him or his seed in the Jubilee; as it is stated (Leviticus 27:21), “for the priest shall it be a holding” — this teaches that his field of dedication is like a field of holding for an Israelite. And the rest of its details and of its content — all of it is like I wrote above (Sefer HaChinukh 357) and it is all elucidated in Tractate Arakhin. And there is no doubt that these two negative commandments — which are “it shall not be sold” and “it shall not be redeemed” — are practiced today according to the opinion of Rambam, may his memory be blessed, as I wrote above: [In the case of] one who dedicates land or movable objects outside the Land at this time, it is given to the priests. [This is so] even though the field of dedication is not practiced in the Land [of Israel] today, but only at the time that the Jubilee is practiced. So did Rambam, may his memory be blessed, write in the Book of Separation (Mishneh Torah, Laws of Appraisals and Devoted Property 8:11-12).
Hebrew: the classic text (Torat Emet transcription). English: Rabbi Francis Nataf, Sefaria 2018 (CC0). Via Sefaria. Learning for halacha? Please ask your Rav. All the library · Jer’s Torah Page