1מצות שביתת הארץ בשנת השמטה - לבטל עבודת הארץ בשנה השביעית, שנאמר בחריש ובקציר תשבת. ובא הפרוש, שעל [ה] שנה השביעית נאמר, שנצטוינו שלא לעסק בה כלל בעבודת הארץ. ונכפלה המצוה הזו באמרו במקום אחר (ויקרא כה ה) שנת שבתון יהיה לארץ. וכן ושבתה הארץ שבת ליי (שם ב). וכבר כתבתי (לעיל מצוה פד) כל ענינה משלם למעלה בסדר אם כסף תלוה את עמי במצות והשביעית תשמטנה ונטשתה. שבאה לצוות על הפקר פרות שנה זו לכל, ואף על פי שכאן היה מקומו.
The commandment of the land resting on the seventh year: To cease work on the land on the seventh year, as it is stated (Exodus 34:21), “from plowing and from reaping you shall rest.” And the explanation comes that it is speaking about the seventh year, that we were commanded not to be occupied with work on the land at all. And this commandment is repeated in its stating in another place (Leviticus 25:5), “it shall be a year of complete rest for the land.” And so [too,] “the land shall observe a Shabbat for the Lord” (Leviticus 25:2). And above I have already written all of its content completely (Sefer HaChinukh 84) in the Order of Eem Kesef Talveh et Ami in the commandment of “But in the seventh you shall let it rest and lie fallow” (Exodus 23:11) — even though its place is here.
Hebrew: the classic text (Torat Emet transcription). English: Rabbi Francis Nataf, Sefaria 2018 (CC0). Via Sefaria. Learning for halacha? Please ask your Rav. All the library · Jer’s Torah Page